הסיפור מאחורי טבעת האליפות של ליגת Winner נולד בדיוק במקום הזה. במקום שבו שמחה וגעגוע, ניצחון וזיכרון, לומדים לחיות יחד. כי זו אינה רק כתבה על כדורסל וזו גם אינה רק כתבה על תכשיט, זהו סיפור על אהבה. על געגוע. ועל בן אחד שממשיך להיות נוכח גם כשהוא כבר לא כאן.
"ושגם אדיר יהיה שם"
כשאלון מסיקה קיבל את פנייתם של נציגי ליגת Winner לעצב ולייצר את טבעת אליפות המדינה בכדורסל, הוא ידע מיד שמדובר בפרויקט מיוחד. לא בכל יום מקבל יוצר את ההזדמנות לעצב את הסמל שילווה את אלופי המדינה עוד שנים ארוכות.
אבל באותה שיחה עלתה גם בקשה נוספת, כזו שהפכה את הפרויקט כולו לאישי הרבה יותר –
"ושגם אדיר יהיה שם."
לפעמים משפט אחד קטן משנה את המשמעות של הכול. כי באותו רגע זו כבר לא הייתה "עוד עבודה". זו כבר לא הייתה רק "טבעת אליפות". זו הייתה הזדמנות לקחת זיכרון, אהבה וגעגוע, ולהפוך אותם לחלק ממשהו שימשיך לחיות.
התשובה של אלון הייתה מילה אחת: "ברור."
זה אדיר, זה להיות גם וגם
בסרטון שבו הוריו של אדיר מספרים עליו, יש משפט אחד שנדמה שמחזיק בתוכו עולם שלם:
"זה אדיר, זה להיות גם וגם. להיות בדיוק לצד היצירה, העשייה והתשוקה."
יש אנשים שנכנסים לחיים במלוא העוצמה. אנשים שלא מסתפקים בדבר אחד, שאוהבים, יוצרים, חולמים ומחבקים את החיים בשתי ידיים.
אדיר היה כזה.
הוא אהב את הים. הוא נמשך אליו, שאב ממנו כוח וחיים. היה בו משהו שידע להיות בכמה עולמות במקביל, להיות עמוק וקליל, נחוש וזורם, מלא תשוקה ומלא שקט.
ב־7 באוקטובר נרצח אדיר במסיבת הנובה. מאז, כמו אצל משפחות רבות כל כך בישראל, הגעגוע והאהבה למדו לחיות זה לצד זה. ואולי משום כך, גם טבעת האליפות שנוצרה לזכרו היא סוג של "גם וגם".
היא טבעת של אליפות ושל זיכרון. היא מספרת סיפור של ניצחון, אבל גם סיפור של אהבה. היא נולדה מתוך הישג ספורטיבי, אבל נושאת בתוכה גם געגוע והמשכיות.
ובסופו של דבר, היא מזכירה לנו שאפשר לשאת בתוכנו כמה רגשות בו זמנית. לחייך ולכאוב. להתרגש ולהתגעגע. להמשיך קדימה, מבלי להשאיר מאחור את מי שאנחנו אוהבים.
טבעת בתוך טבעת
כל תכשיט מתחיל ברעיון.
אחר כך מגיעים השרטוטים, הבחירה בפרטים הקטנים, החשיבה על כל קו ועל כל אלמנט. שעות ארוכות של עבודה, של דיוק ושל חיפוש אחר הדרך הנכונה לספר סיפור באמצעות חומר וצורה.
גם טבעת האליפות עברה את המסע הזה. אבל הפעם היה בה משהו נוסף. במרכזה מסתתר פרט מיוחד. טבעת בתוך טבעת. וכפי שסיפרו הוריו של אדיר:
"טבעת בתוך טבעת. טבעת אלופים כמו שצריכה להיות, גדולה, ואדיר בפנים עם הטבעת של ה־ FLOW שלו, עם השמש."
למילה FLOW הייתה משמעות מיוחדת עבור אדיר. זה היה גם שמו של מותג התכשיטים שהקים, מותג שסימל את אהבתו לים, לחופש וליצירה. הוא חלם לפתח אותו, בנה חנות אינטרנטית ותכנן להמשיך ליצור. אולי משום כך, הבחירה לשלב את ה־FLOW בתוך טבעת האליפות מרגישה כמעט טבעית. עוד דרך קטנה לומר שאנשים שאנחנו אוהבים ממשיכים להיות חלק מהדברים החדשים שנולדים.
פתאום הבחירה העיצובית מקבלת משמעות אחרת לגמרי. כי לפעמים גם החיים עצמם הם טבעת בתוך טבעת.
אנחנו ממשיכים לחיות, לעבוד, ליצור, לחלום ולחגוג, ובתוכנו ממשיכים לחיות האנשים שאהבנו.
הם אינם כאן, ובכל זאת הם בכל מקום.
לפעמים במחשבה חולפת, לפעמים בשיר שמתנגן ברדיו, ולפעמים בתוך יצירה חדשה שנולדת.
אדיר היה שם. בין הקווים, בין ההחלטות, בין הפרטים הקטנים. נוכח בדרך שרק אהבה וגעגוע יודעים להיות.
כשהזיכרון הופך לחלק מהניצחון
טבעת אליפות נועדה לספר סיפור של ניצחון.
היא מסמלת עונה שלמה של עבודה קשה, רגע של גאווה והישג שנשאר לכל החיים.
אבל טבעת האליפות הזו מספרת גם סיפור נוסף. סיפור על המשכיות, כי החיים לא עוצרים, המשחק לא עוצר, האהבה לא עוצרת. אנחנו ממשיכים ללכת קדימה, גם כשאנחנו נושאים בלב את מי שחסר.
אולי זו גם הסיבה שהטבעת הזו מצליחה לגעת בכל כך הרבה אנשים. כי היא מזכירה לכולנו אמת פשוטה, כזו שרבים מכירים מקרוב.
ישנם אלו שעוזבים את העולם, אבל לא באמת עוזבים אותנו, הם נשארים בשיחות שלנו, במחשבות שלנו, ברגעים היפים שאנחנו כל כך רוצים לחלוק איתם ולפעמים מוצאים דרכם לתוך יצירה חדשה.
במחברת שכתב איחל אדיר לעצמו: "להיות נאמן לעצמי, לדעת ליהנות, לא לפחד מהלבד, לפתוח את הלב ולחייך כמה שיותר."
נדמה שבדרך כלשהי, גם המשפט הזה ממשיך לחיות בתוך הטבעת.
יום אחד שחקני האלופה יענדו את הטבעת ויזכרו עונה גדולה, משחקים בלתי נשכחים ורגע אחד של ניצחון. אבל עבור אלון מסיקה, הטבעת הזו תישאר תמיד גם משהו נוסף – תזכורת לכך שאהבה אינה מסתיימת. שזיכרון אינו נעלם.
"המשחק ממשיך, השחקנים ממשיכים, החיים ממשיכים ואדיר איתנו לנצח."
לא רק סמל לאליפות, לא רק תכשיט שנועד לציין רגע של ניצחון.
אלא תזכורת שכולנו, בדרך כזו או אחרת, חיים את ה"גם וגם" שלנו. מחזיקים את השמחה ואת הגעגוע באותה יד, וממשיכים ללכת קדימה.
עבור אלון מסיקה, עיצוב תכשיטים בהתאמה אישית הוא הרבה יותר ממלאכת צורפות. כל תכשיט נושא איתו סיפור, רגע או רגש שמלווים את האדם שעונד אותו. לפעמים, כמו במקרה של טבעת האליפות הזו, התוצאה היא הרבה יותר מתכשיט, היא הופכת לזיכרון שאפשר להחזיק ביד ולסיפור שנשאר בלב הרבה אחרי שהמשחק נגמר.